<h1>סמ"ג עשין סימן קל"ד</h1>
<h2>דף פד:</h2>
אין תורמין חומץ על היין ואם תרם בשוגג אינה תרומה במזיד תרומתו תרומה (ע"פ ר"ש תרומות פ"ג מ"א), אבל תורמין יין על חומץ דתניא בפרק הספינה (ב"ב פ"ד ב') לרבנן דרבי שהיין והחומץ מין אחד הם (ע"פ רמב"ם תרומות פ"ה הכ"א) לענין תרומה ומעשר. ואף על פי שבירושלמי (דף ט"ו א') פוסק כרבי, מ"מ מודה רבי שאם תרם כבר תרומתו תרומה דמן התורה הוו מין אחד ולא שנים, כך כתב רבינו שמשון (ע"ש פ"ג מ"א), היה בלבו לתרום חומץ על חומץ ונמצא החומץ שתרם יין אינה תרומה (עי' רמב"ם שם ובכס"מ ובילקוט ש"נ שבמהדורת פרנקל). שנינו בפ"ג (מ"א) התורם חבית של יין על היין ונמצא חומץ, אם נודע שהיתה חומץ עד שלא תרמה אין תרומתו תרומה ואם אחר שתרם החמיצה הרי זו תרומה ואם ספק תרומה ויחזור ויתרום, וכן, שנינו במסכת תרומות (שם), התורם קישות ונמצא מרה אבטיח ונמצאת סרוחה תרומה ויחזור ויתרום (ע"פ רמב"ם שם הכ"ב) מפני שהוא ספק אוכל כדאיתא בירושלמי (דף י"ד ב'), ובהאשה רבה (יבמות פ"ט א') מפרש דהתם שוגג קרוב למזיד הוא דאיבעי למטעמיה, הראשונה אינה מדמעת בפני עצמה ואין חייבין עליה חומש וכן השניה. כיצד נפלה אחת מהם לתוך החולין אינה מדמעתן נפלה שניה למקום אחר אינה מדמעתן נפלו שתיהם למקום אחד מדמעות כקטנה שבשתיהם (רמב"ם שם הכ"ג).
שנינו בפרק שני דתרומות (מ"ד) אין תורמין ממין על שאינו מינו, שנאמר כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב (רמב"ם תרומות פ"ה ה"ב) ואם תרם אין תרומתו תרומה, כל מין חיטין אחד, כל מין תאנים וגרוגרות ודבילה אחת הם ותורם מזה על זה, כל מקום שיש כהן תורם מן היפה, שנאמר (במדבר י"ח ל') בהרימכם את חלבו ממנו (ע"פ רמב"ם שם ה"א), וכל מקום שאין כהן תורם מן המתקיים. עוד שנינו שם (מ"ו) כל שהוא כלאים בחבירו לא יתרום מזה על זה אפילו מן היפה על הרעה וכל שאינו כלאים בחבירו תורם מן היפה על הרעה אבל לא מן הרעה על היפה ואם תרם מן הרעה על היפה תרומתו תרומה חוץ מן הזונין על החיטין מפני שאין הזונין מאכל אדם (ע"פ רמב"ם שם ה"ג). ואמר מר (ב"ב פ"ד ב') מנין לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה שנאמר (במדבר י"ח ל"ב) ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו הא אם לא תרימו חלבו ממנו תשאו עליו חטא ואם אינו קדוש נשיאות חטא למה.
<h2>דף צו.</h2>
תניא בפרק המוכר פירות (ב"ב צ"ו א') ובקידושין בפרק בתרא (ע"ט א') הבודק את החבית והניחה להפריש תרומה על אחרים עד שתעשה כולה תרומה ויתננה לכהן ולאחר זמן בדקה ומצאה חומץ, מעת שבדקה תחילה עד שלשה ימים ודאי יין וכל יין שחשב באותן הימים שתרומת שלו בחבית הרי הוא מתוקן, מכאן ואילך ספק וצריך להפריש תרומה שניה (לשון רמב"ם תרומות פ"ה הכ"ד) כך מפרש שם רבי יוחנן. ורבי יהושע בן לוי אמר כל שלשה ימים קודם בדיקה אחרונה ודאי חומץ משם למפרע ספק והיא תרומה ויחזור ויתרום, ורבינו יעקב (חולין צ"ז א' תד"ה אמר) תופס עיקר כרבי יהושע בן לוי בכל מקום. ורבינו יצחק ורבינו שמואל פוסקים כאן כרבי יוחנן הלכה למעשה דהא דרומאי משמיה דרבי יהושע בן לוי סוברים כרבי יוחנן וכן רבא בפרק בתרא דע"ז (ס"ו ב') [אמר דריחיה חלא וטעמיה חמרא חמרא] ובפרק המוכר פירות (צ"ו א') משמע שסובר רבי יוחנן ריחיה חלא וטעמיה חמרא חמרא (תד"ה דרומאי), ומברכים עליו בורא פרי הגפן. בסוף פרק שלישי דגיטין (ל"א א') אמר, בשלשה פרקים צריך לבדוק את היין שהניחו להפריש עליו שמא החמיץ, ואלו הם, בקידום של מוצאי החג, ובהוצאת סמדר, ובשעת כניסת מים לבוסר, פירוש (תד"ה ובשעת) שהבוסר יש בתוכו לחלוחית ותנן נמי במסכת שביעית (פ"ד מ"ח) הבוסר משהביא מים אוכל בו פתו בשדה, ויין מגתו מפרישין עליו בחזקת שהוא יין ארבעים יום (ע"פ רמב"ם שם הכ"ה).
<h2>דף קכ:</h2>
המפריש תרומות ומעשרות וניחם עליהם הרי זה נשאל עליהם לחכם ומתיר לו כדרך שמתירים שאר [ה]נדרים ותחזור חולין כמו שהייתה (ע"פ רמב"ם תרומות פ"ד הי"ז) כדאמרינן בנדרים (נ"ט א'). ואף בשאר הקדשות נשאלין לבית הלל דאמר במסכת נזיר (ל"א א') אין הקדש טעות הקדש הלכך כשחכם עוקר הנדר מעיקרו ועושהו הקדש טעות אינו הקדש והביאו בפרק יש נוחלין (ב"ב ק"כ ב').
